אם גם את מכירה את הרגעים האלה...
למה זה מרגיש כל כך קשה?
אולי גם את חשבת שאם רק תקראי עוד ספר, תקשיבי לעוד פודקאסט, תשמרי עוד סרטון תמצאי סוף־סוף את הדרך הנכונה.
אבל אז מגיע עוד בוקר, עוד התקף זעם, עוד מריבה ועוד רגע שבו כל מה שידעת פשוט נעלם.
לא כי את לא יודעת.
כי כשאנחנו מוצפים, אנחנו לא מגיבים מתוך כל מה שלמדנו, אנחנו מגיבים מתוך המקום שכבר מכיר את התחושה הזאת.
אז אולי לא חסר לך ידע.
אולי חסרה לך בהירות.
אני לא מאמינה שלהורים חסר מידע.
כי יש דרך אחרת...
זה לא קסם ולא עוד שיטה.
אלא דרך שמתחילה בך.
מה באמת קרה לך רגע לפני?
מה הפעיל את התגובה שלך?
זו לא עוד שיטה להורות.
גם אני הייתי שם...
במשך שנים גם אני חשבתי... שאם רק אלמד עוד, אקרא עוד ספר או אמצא את השיטה הנכונה אהיה האמא שאני רוצה להיות.
אבל עם הזמן הבנתי...שהשאלה היא בכלל לא:
"מה נכון לעשות?"
השאלה היא:
"מה קורה לי ברגע שבו כל מה שאני יודעת פשוט נעלם?"